הרומן "שלמה הכורדי, אני והזמן" מאת סמיר נקאש מגולל את סיפור חייו של שלמה כותאני ("שלמה הכורדי"), יהודי כורדי המביט לאחור על מאה שנות חייו הסוערות ממיטת חוליו ברמת גן בשנת 1985. דרך דיאלוגים ומונולוגים עם הזמן ועם המספר, נחשפת מסכת חייו המלאה בתהפוכות, נדודים והישרדות בערים ובמדינות שונות, ובהן סבלאח (מהאבאד) שבכורדיסטאן, מוסקבה, בומביי, בגדאד, טהראן ורמת גן.

עלילת הספר עוקבת אחר תחנות המפתח בחייו של שלמה: החל מימיו בכורדיסטאן בתקופת מלחמת העולם הראשונה לצד אשתו הראשונה והאהובה אסמר ("אם הבנים"), דרך עקירתו לבגדאד והתמודדותו עם עוני כבד, שם סירב לקבץ נדבות ועבד במלאכות כפיים קשות, עד שהצליח להשתקם והפך לסוחר הראשון שהחדיר לבגדאד בגדים משומשים שיובאו מבומביי. לצד הצלחתו העסקית, חייו היו רצופי אובדן וטרגדיות, שהבולטת שבהן היא מותה של אסמר במהלך פרעות הפרהוד בבגדאד בשנת 1941, בעת שיצאה לחפש אותו ברחובות.

בהמשך חייו נישא שלמה בשנית לאום עזיזה, ובשנת 1951 גורש מעיראק לאיראן. לאחר שהות בטהראן וביקורים חוזרים בסבלאח ובבומביי, עבר להתגורר בישראל. הספר מעמיד במרכזו תמות של כבוד עצמי, זהות כורדית ויהודית, זיכרון היסטורי ועמידה איתנה של היחיד מול פגעי הזמן והגורל, תוך שימור נאמנות לאהבותיו ולערכיו.